איך הגעתי לטיפול


יאללה... קפיצה למים. מרגש! הפוסט הראשון בבלוג. מעניין לאן הדרך הזאת תוביל ובינתיים אתחיל.

את הקליניקה לאימון וטיפול פתחתי ב2009.

בא לי לספר איך זה קרה.


"אני גם רוצה לטפל" - מחשבה הזויה לחלוטין שעוברת בראש של מהנדס מחשבים עם ותק מעל 10 שנים בהייטק.


אני יושב מול המטפל שלי, אליו הגעתי לפני כמה חודשים פחות או יותר בזחילה. גררתי את עצמי מהמיטה, ממנה לא הצלחתי לקום לעבודה באותו בוקר. שקעתי הכי נמוך שיכולתי כדי לבקש עזרה מתוך הדיכאון וחרדות. לקח לי זמן כי אני גבר, כי אני חזק, כי הכל בראש וזה קטן עלי. חוץ מזה חיים שלי דבש, אין תלונות ובינתיים אני מותש, מנותק ומגרד את עצמי מהרצפה לכל פעולה הכי בסיסית. כך נראה הסבל מבפנים.


אחרי כמה חודשים אינטנסיביים מאוד של עליות וירידות בטיפול פרטני, עם כדורים, יוגה, מדיטציה וריצה אני מצליח קצת להרים את הראש מעל המים ומאוד לא סומך על מה שעובר בתוכו - עוד מחשבה שלא קשורה למציאות, עוד תעתוע של המוח. מה לי ולטיפול? המחשבה הזאת לא שלי, כמו זבוב פשוט לא עזבה עד שהפכה לרצון מעורבב בהרבה ספקות במסוגלות שלי לעזור לאנשים במצבי.


אפילו אחרי שסיימתי לימודים, פרשתי מהייטק והתחלתי לטפל. שנים לקח לי להבין שזה שלי. אולי לא המחשבה המקורית אלא המקצוע והזכות הגדולה לתמוך, וללוות אנשים במשברים, להקשיב לכאב שלהם, לנשום יחד איתם, לאמין בחלומות שלהם לפניהם ולראות איך האור חוזר לעיניים שלהם.


תודה על הזכות.


37 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול